מעולם לא חשבתי שדירות דיסקרטיות בכפר נידח זה יהפכו למקום בו חיי יתהפכו
אשתי ואני קנינו דירות דיסקרטיות לפני כמה שנים כדי לצאת מהעיר בקיץ, לצלות קבב, לנשום אוויר צח. ובכן, אתה יודע, זה כמו אנשים רגילים. אבל באותה שנה אשתי נשארה בעיר-עסקים בעבודה-ואני הלכתי לבד. רציתי לחפור במיטות, לתקן את הגדר ופשוט לכבות את המוח. מי ידע שלא רק המוח שלי יכבה, אלא כל הבלמים שלי?
דודה נינה התגוררה בנכס הסמוך. היא הייתה איפשהו בשנות החמישים לחייה, אבל לעזאזל, היא נראתה כמו מילף פורנו. אישה בוגרת, אבל עם צורות שגרמו להזיל ריר. החזה הוא הגודל הרביעי, לא פחות, התחת הוא כמו אפרסק, אשר ביקש את הידיים. היא תמיד הסתובבה בארץ בחותלות צמודות או במכנסיים קצרים קצרים, ובכנות הסתכלתי יותר מפעם אחת כשהיא התכופפה מעל המיטות. נשוי, כמובן. בעלה, דודו של קוהל, היה איש גדול, אבל הוא תמיד הסתובב לעבודה, והוא כמעט לא היה בדאצ ‘ ה. נראה שדודה נינה התגעגעה. וכפי שהתברר, לא רק בענייני גינון.
באותו ערב ישבתי על המרפסת, לגמתי בירה וצפיתי בשמש שוקעת מאחורי היער. החום היה רדום, האוויר היה חם, הריח כמו דשא ועוד משהו מתוק-אולי הפרחים שלו מעבר לגדר. פתאום אני שומע: “סרג’ ה, את בבית?”זו נינה. הסתכלתי החוצה-היא עמדה ליד השער, בקבוק ביד אחת, זוג כוסות ביד השנייה. היא לבשה איזושהי גופייה קלה שדרכה נראו הפטמות ומכנסיים קצרים שבקושי כיסו את ישבנה. כמעט נחנקתי בירה.
“היכנס, דודה נינג,” אמרתי, מנסה לא לבהות. היא נהמה, הלכה למרפסת וצנחה על הכיסא ממול. “איזו דודה אני, סרז’? פשוט תקראי לנינה. אנחנו לא בבית הספר”. היא חייכה והיה משהו בחיוך הזה… הניחה את הבקבוק על השולחן-ירח, בוצי כמו כוונותיה. “קולקה חזר לדירות דיסקרטיות, ואני משועמם לבד. רוצה לשתות בשביל השכונה?»
אני לא טיפש לסרב
שפכו חצי כוס, השתגעו. הירח היה חזק, שישים מעלות, לא פחות. הוא שרף את גרונו כמו נפאלם, אבל לא ראיתי אותו. נינה שתתה כמו מים ומיד מזגה עוד. “אתה, סרג’ ה, גבר בולט, ” היא התחילה והביטה בי ישר בדירות דיסקרטיות. – האם האור שלך נותן לך ללכת לבד? לא מפחדת שאיזה אישה תוציא?”צחקתי, כמו’ לאן אני הולך?'”אבל היא לא צחקה. הרגל שלה מתחת לשולחן נגעה בשלי, וזה בהחלט לא היה תאונה.
שתינו, שוחחנו. היא סיפרה על דירות דיסקרטיות, על בעלה ש “עסוק לנצח”, על איך נמאס לה למשוך את הכל על עצמה. הירח נשפך על הנהר, והרגשתי שהוא מסיע אותי. גם נינה כבר הייתה טובה-לחייה צבעו, עיניה נצצו, והגופייה, רטובה מזיעה, דבקה בציצים הגדולים שלה עד כדי כך שבקושי התאפקתי לא לבהות. “אתה יודע, סרז’, “היא אמרה פתאום, מתכופפת קרוב יותר,” הגברים בכפר-הם לא זה. הם היו שותים רק לישון. ואני, אישה במיץ עצמו, רוצה … היא שתקה, ליקקה את שפתיה, והבנתי שאעזוב עכשיו או שאדבק מעל הראש.
“מה עוד?”שאלתי, למרות שידעתי את התשובה. היא צחקקה, סיימה את הכוס שלה וקמה. ניגשה אלי, מנענעת את ירכיה, ובלי לומר מילה, ישבה על ברכי. אני דפוק. התחת שלה, חם ומוצק, נלחץ למפשעה שלי וידיה מונחות על כתפי. “אתה לא קטן, סרוגה. אתה יודע מה אני רוצה, ” לחשה, ושפתיה היו כל כך קרובות שיכולתי להריח את הירח ואת הבושם שלה.
